חינוך לפוסט מודרניזם
כידוע, הפוסט מודרניזם קורא תגר על העידן הפוסט מודרני. הוא מבטל את סיפורי העל, מבקר את המתודה המתמטית כמתודה מרכזית, הוא מבצע דה-קונסטרוקציה למבנים הישנים ושולל כל אמת יחידה. לדידו, "היש, אינו יכול להיות מוכל בשיטה אחת ויחידה.
לעומת זאת, יש הטוענים שתחת הנרטיב המודרנית הפוסט מודרניזם מציע מאפיינים כגון: אקלקטיות, סובייקטיביות ודה-קונסטרוקציה. פרמטרים שמובלים את החברה לתרבות של קיטש, פטיש ונהנתנות. לדעתם, מעבר לרעיון השלילה הפוסט מודרניזם אינו מעמיד כל אלטרנטיבה איכותית המאפשרת התמודדות עם ההוויה האנושית.
לדידי, הפוסט מודרניזם אינו מציע דבר למעט בחינת מחודשת של "סיפורי העל". הפוסט מודרניזם מאפשר לגיטימציה לתתי זרמים שאינם נמצאים בנתיב המרכזי (בפרדיגמה). הוא נותן לגיטימציה לקבוצות שנדחקו לשוליים ע"י המתודה והשיטה. הוא מעודד דיאלוג בין גישות ומחשבות. ברם, הוא תמיד משאיר את זכות הבחירה לחברה האנושית.
בשונה מהעידן המודרני הפטרנליסטי - זה הקובע עבורנו ובשבילנו מה הטוב והיפה. הפוסט מודרניזם מעודד את זכות הבחירה. במילים אחרות, העידן המודרני פעל בדומה לגישה התיאולוגית, אם כי במתודה אחרת. שהרי לשיטתו, יש רק דרך אחת להשיג את האמת האלוהית. לעומתו, הפוסטמודרניזם מאפשר פלורליזם רעיוני, גישה המודעת למוגבלות האדם לחקור את העולם מעבר להכרתו.
בנוסף, אני דוחה את הטענה כי בפוסט מודרניזם טמון זרעי הניהיליזם. לדידי, שבירת הערכים, בחירה בנמוך ובמכוער הם לא יותר מסיסמאות ריקות. יש לזכור כי את העידן המודרני, עליו אנו כל כך מגנים, האשימו בהאשמות חמורות לא פחות , כגון כפירה באלוהים.
על מנת לשמור על ערכי התרבות החשובים לבריאות ולהמשכיות החברה עלינו להעצים את יכולת החברה לחשיבה ביקורתית. לא לשלול כל דבר, אך גם לא לקבל בעיניים עצומות כל רעיון ושיטה. ללמד את החברה שבחירה חופשית אינו בהכרח בחירה בנמוך, במכוער וברע. שהטוב והרע יחסיים הם, לא מושלמים אך בהחלט משלימים. שלחברה יש הרבה גוונים, צורות וצבעים, והשונה הוא לא בהכרח מכוער, נהפכו - פעמים רבות הוא היפה. שהיקום אינו ניתן לבחינה על ידי מידור דיסציפלינארי, שהמדע אינו יכול לבצע כימות של רגשות, והשלם יותר מסכום חלקיו.
לסיכום, פוסט מודרניזם מתעלה מעל החוקים, הנורמות והקיבעון. לעומת זאת, הוא מחויב בחינוך והכוונה, וכל זאת לשם השגת מטרותיו. חברה שתתחמק מאחריותה זו, בהחלט מסוגלת ועלולה לחטאו בניהיליזם שתביא לחורבנה.
כידוע, הפוסט מודרניזם קורא תגר על העידן הפוסט מודרני. הוא מבטל את סיפורי העל, מבקר את המתודה המתמטית כמתודה מרכזית, הוא מבצע דה-קונסטרוקציה למבנים הישנים ושולל כל אמת יחידה. לדידו, "היש, אינו יכול להיות מוכל בשיטה אחת ויחידה.
לעומת זאת, יש הטוענים שתחת הנרטיב המודרנית הפוסט מודרניזם מציע מאפיינים כגון: אקלקטיות, סובייקטיביות ודה-קונסטרוקציה. פרמטרים שמובלים את החברה לתרבות של קיטש, פטיש ונהנתנות. לדעתם, מעבר לרעיון השלילה הפוסט מודרניזם אינו מעמיד כל אלטרנטיבה איכותית המאפשרת התמודדות עם ההוויה האנושית.
לדידי, הפוסט מודרניזם אינו מציע דבר למעט בחינת מחודשת של "סיפורי העל". הפוסט מודרניזם מאפשר לגיטימציה לתתי זרמים שאינם נמצאים בנתיב המרכזי (בפרדיגמה). הוא נותן לגיטימציה לקבוצות שנדחקו לשוליים ע"י המתודה והשיטה. הוא מעודד דיאלוג בין גישות ומחשבות. ברם, הוא תמיד משאיר את זכות הבחירה לחברה האנושית.
בשונה מהעידן המודרני הפטרנליסטי - זה הקובע עבורנו ובשבילנו מה הטוב והיפה. הפוסט מודרניזם מעודד את זכות הבחירה. במילים אחרות, העידן המודרני פעל בדומה לגישה התיאולוגית, אם כי במתודה אחרת. שהרי לשיטתו, יש רק דרך אחת להשיג את האמת האלוהית. לעומתו, הפוסטמודרניזם מאפשר פלורליזם רעיוני, גישה המודעת למוגבלות האדם לחקור את העולם מעבר להכרתו.
בנוסף, אני דוחה את הטענה כי בפוסט מודרניזם טמון זרעי הניהיליזם. לדידי, שבירת הערכים, בחירה בנמוך ובמכוער הם לא יותר מסיסמאות ריקות. יש לזכור כי את העידן המודרני, עליו אנו כל כך מגנים, האשימו בהאשמות חמורות לא פחות , כגון כפירה באלוהים.
על מנת לשמור על ערכי התרבות החשובים לבריאות ולהמשכיות החברה עלינו להעצים את יכולת החברה לחשיבה ביקורתית. לא לשלול כל דבר, אך גם לא לקבל בעיניים עצומות כל רעיון ושיטה. ללמד את החברה שבחירה חופשית אינו בהכרח בחירה בנמוך, במכוער וברע. שהטוב והרע יחסיים הם, לא מושלמים אך בהחלט משלימים. שלחברה יש הרבה גוונים, צורות וצבעים, והשונה הוא לא בהכרח מכוער, נהפכו - פעמים רבות הוא היפה. שהיקום אינו ניתן לבחינה על ידי מידור דיסציפלינארי, שהמדע אינו יכול לבצע כימות של רגשות, והשלם יותר מסכום חלקיו.
לסיכום, פוסט מודרניזם מתעלה מעל החוקים, הנורמות והקיבעון. לעומת זאת, הוא מחויב בחינוך והכוונה, וכל זאת לשם השגת מטרותיו. חברה שתתחמק מאחריותה זו, בהחלט מסוגלת ועלולה לחטאו בניהיליזם שתביא לחורבנה.
ד"ר מרדכי גד-אל נשיא
מומחה לפילוסופיה פוסטמודרנית, ולחקר התרבות.
מרצה במכון הטכנולוגי - HIT , בפקולטה לעיצוב של סמינר הקיבוצים ובמרכז האקדמי רופין.
מומחה לפילוסופיה פוסטמודרנית, ולחקר התרבות.
מרצה במכון הטכנולוגי - HIT , בפקולטה לעיצוב של סמינר הקיבוצים ובמרכז האקדמי רופין.